סיינפלד יצאה בשיא - וזה מה שהפך אותה לספריית מיליארדים

72 מיליון צופים ו-500 מיליון דולר: סיינפלד היא עדיין מכונת כסף

בפתח הפרק סיפרו המגישים בן גילברט ודיוויד רוזנטל כי קנו נגן DVD ישן רק כדי לצפות בפרשנות הפיילוט של סיינפלד, חומר שלא נמצא באינטרנט. לדבריהם, כבר ב-2026 התוכנית נצפתה על ידי 60 מיליון אמריקאים במחצית הראשונה של השנה, וברגע שעודכנו הנתונים עד סוף אוגוסט המספר עלה ל-72 מיליון. מדובר בכ-20% מכלל אוכלוסיית ארה״ב, כמעט אותו גודל קהל כמו בסיום הסדרה ב-1998. על הרקע הזה הם שואלים מדוע הסכם נטפליקס מ-2019, שנטען כי עמד על יותר מ-500 מיליון דולר לחמש שנים, היה כה גדול עבור סדרה שאינה בייצור.

זה כמעט אותו גודל קהל כמו בסיום סיינפלד כאשר זה שודרבן גילברט, על קהל הסיום▶ 2:11

לטענתם, הכלכלה של סיינפלד אינה רק סיפור של להיט טלוויזיוני אלא תאונה היסטורית מתוכננת היטב. הסדרה הייתה מהאחרונות בעולם הישן שבו כולם צפו באותו דבר בזמן אמת, ובמקביל נכנסה לעולם החדש של האינטרנט. הם מתארים אותה כסיפור יזמי: צוות אובססיבי שיצר את התוכנית מספר אחת באמריקה דווקא משום שעשה הכול אחרת מכל מה שהיה מקובל, והסתמך על קהל מעריצים קטן ונלהב שגדל לאט.▶ 2:43

מברוקלין למועדוני ניו יורק: האובססיה של ג'רי

ג'רי סיינפלד נולד ב-1954 בברוקלין למשפחה יהודית, ובגיל צעיר עבר עם משפחתו למסאפקווה שבלונג איילנד. אביו, קאל, היה ידוע כמי שתמיד סיפר בדיחות, וג'רי עצמו טען שהקומדיה היא גן ולא משהו שאפשר ללמד. בגיל 12 התאהב באלבום הסטנד-אפ של ביל קוסבי, ומאוחר יותר למד בקווינס קולג' בניו יורק, שם החל להופיע במועדוני קומדיה. כבר אז הוא צילם את עצמו, ניתח את ההופעות שלו והופיע לילה אחרי לילה.▶ 4:58

את הופעת הבכורה שלו ערך ב-1976 במועדון Catch a Rising Star במנהטן. לדברי המגישים, סטנד-אפ הוא אמנות של משוב מיידי: הקהל צוחק או לא צוחק באותו רגע, והקומיקאי לבדו על הבמה. ג'רי הפך במהרה להצלחה, וב-1979 קיבל תפקיד בסיטקום בנסון, אך הדמות שלו ירדה מהמסך אחרי שלושה פרקים. דווקא האכזבה הזאת הובילה אותו למועדונים בלוס אנג'לס, שם פגש את הסוכנים ג'ורג' שפירו והווארד ווסט, שהכניסו אותו לתוכנית הלילה של ג'וני קרסון.▶ 7:43

לקראת הופעת הבכורה אצל קרסון הוא התאמן על סט של חמש דקות כאילו מדובר באולימפיאדה, וביצע אותו כ-200 פעמים במועדונים. ב-1981 ההופעה הצליחה, קרסון סימן לו שהוא עובד, וההזמנות חזרו שוב ושוב. שם, לטענת המגישים, למד ג'רי את המשמעת שהפכה אותו ליוצר: לכתוב שעות בכל יום, לפתח חומר חדש ולא להסתפק בדברים שכבר עבדו. הוא הרוויח באמצע שנות ה-80 כ-25 אלף דולר בשבוע מהופעות, סכום שהגיע לכדי מיליון דולר בשנה.▶ 12:08

הפגישה ב-NBC והרעיון ליומן הסטנד-אפ של סיינפלד

שפירו החל לכתוב מכתבים לברנדון טרדיקוף, נשיא הבידור של NBC, ובהם הציע לתת לג'רי תוכנית משלו. ב-2 בנובמבר 1988 התקיימה פגישה, אך לא במחלקת הקומדיה של הרשת אלא במחלקת הלייט נייט והספיישלים. אנשי NBC חשבו על ג'רי כמגיש אירוח או כמבצע ספיישל, לא כיוצר סיטקום. ג'רי, שלא כתב תסריט בחייו, יצא מהפגישה עם הבטחה לחזור עם רעיון.▶ 16:35

שלושה ימים לאחר מכן טס ג'רי לניו יורק וחיפש את לארי דיוויד, קומיקאי בן 41, רווק וחסר פרוטה, שהכיר מהמועדונים. לארי כבר עבד ב-Fridays וב-Saturday Night Live, אך נחשב ללוזר בתעשייה. השניים נפגשו במעדנייה קוריאנית ליד מועדון הקומדיה, התחילו להתלוצץ על המוצרים על המדף, ואז הבינו שמדובר בסוג הדיאלוג שממנו צריך להיבנות המופע.▶ 21:35

זהו זה. זה מה שההופעה צריכה להיות. זה סוג הדיאלוג שאנחנו צריכים לנהל בתוכניתלארי דיוויד, על הרגע שבו נולד הרעיון▶ 28:00

בין השניים נולד הרעיון לעקוב אחרי איך סטנדאפיסט משיג חומר. ג'רי ישחק את עצמו, עם ההומור והרגישויות שלו, ולא דמות אחרת. יומן הסטנד-אפ של סיינפלד תוכנן כספיישל של 90 דקות, אך כשלא הצליחו למלא אותו בחומר, לארי הציע להפוך אותו לפיילוט של 30 דקות, עם סיפור ומצבים שיובילו לבדיחות. כך נולד השם סיינפלד דייריס, שהפך מאוחר יותר לסיינפלד.▶ 30:42

פינסין, קוקה קולה וקאסל רוק: מבנה הבעלות ששינה הכול

כדי להבין את הכלכלה של סיינפלד, המגישים חוזרים לכללי פינסין. עד 1993 אסר ה-FCC על רשתות השידור להחזיק בזכויות הסינדיקציה של תוכניות ששידרו. הרשתות מימנו רק 60 עד 80 אחוז מעלות ההפקה, והאולפנים העצמאיים החזיקו בזכויות העתידיות. כך נוצרה מערכת שבה יוצרים וחברות הפקה קטנות יכלו להרוויח הון אם התוכנית הצליחה, בעוד הרשתות הרוויחו בעיקר מפרסום בטווח הקצר.▶ 35:06

זה כמעט כמו סטארט-אפים של עמק הסיליקון, תמריץ יזמי קפיטליסטי לעשות את הדברים המדהימים האלהבן גילברט, על מודל פינסין▶ 41:09

קאסל רוק, חברת ההפקה של סיינפלד, הוקמה ב-1987 על ידי חמישה שותפים, ובהם רוב ריינר, במימון של 30 מיליון דולר מקוקה-קולה. קוקה-קולה החזיקה 40% מהחברה, והשותפים 60%. ההסכם עם קולומביה, שלימים עברה לסוני, הבטיח לחברה זכויות הפצה. כך הפכה סיינפלד לנכס שכל רווחיו העתידיים זרמו לקאסל רוק, לסוני ולמפיצים, לא ל-NBC.▶ 42:15

ג'רי ולארי קיבלו כ-15% כל אחד מהתוכנית, נתון עצום ליוצרים בתחילת דרכם. קאסל רוק החזיקה בכ-65%, סוני קיבלה כ-15% על ההפצה, ושפירו ווסט קיבלו כ-5%. המגישים מדגישים כי איש לא ידע אז כמה שווה הסדרה, ולכן היזמים היו מוכנים לוותר על אחוזים גבוהים בתמורה לזכויות עתידיות. בדיעבד, אלה היו האחוזים היקרים בתולדות הטלוויזיה.▶ 50:24

בשלב הפיילוט, NBC עדיין לא התלהבה. ג'רי ולארי כתבו גרסה ראשונה שבה ג'רי מופיע בתוכנית הלילה בלי חומר חדש, נעזר בחבריו ויוצא לבמה. התסריט נכתב כפיילוט של 30 דקות, לא כספיישל. השם שונה מיומן הסטנד-אפ של סיינפלד לסיינפלד דייריס, ובהמשך פשוט לסיינפלד. הרשת אישרה את הפיילוט, אך לא במחלקת הקומדיה הרגילה, אלא דרך מחלקת הלייט נייט והספיישלים.▶ 52:45

בכל צעד חיכינו שמישהו ייכנס ויגיד אי אפשר לעשות את זה ברשת, אבל אף אחד לא עשה זאתג'רי סיינפלד, על שבירת הפורמט▶ 55:17

בליהוק, רוב ריינר הציע את ג'ייסון אלכסנדר לתפקיד ג'ורג'. ג'רי ולארי התלהבו, אף שאלכסנדר חשב בהתחלה שמדובר בדמות בסגנון וודי אלן. את קרמר גילם מייקל ריצ'רדס, שאותו הכיר לארי מימי Fridays. את קלייר, המלצרית, גילמה לי גרלינגטון, ואיליין עדיין לא הייתה קיימת. הפיילוט צולם ונוסה בפני קהל, אך התגובות היו פושרות.▶ 56:56

בבדיקות הקהל עלו טענות שהתוכנית ניו יורקית מדי ויהודית מדי, ושהדמויות המשניות חלשות. אחת ההערות המפורסמות הייתה שג'רי צריך צוות משנה חזק יותר. למרות זאת, בכירי NBC שאהבו את הפיילוט המשיכו להיאבק עליו. ב-5 ביולי 1989 שודר הפיילוט בשעה לא מרכזית, ולמרות רייטינג נמוך, מחלקת הספיישלים של NBC עדיין האמינה בג'רי.▶ 59:43

בסופו של דבר NBC הזמינה ארבעה פרקים בלבד, מה שנחשב להזמנת העונה הראשונה הקטנה ביותר בתולדות הטלוויזיה. וורן ליטלפילד סיפר כי התקשר לג'רי לבשר לו על ההזמנה, וזה שאל אותו אם הייתה אי פעם תוכנית שהצליחה עם ארבעה פרקים. לארי דיוויד הגיב בפשטות שאם יש ארבעה פרקים, זה כל מה שיש לו בכל מקרה.▶ 1:03:34

לאחר מכן NBC דרשה להוסיף דמות נשית חזקה, בטענה שנשים לא התחברו לפיילוט. ג'רי ולארי יצרו את איליין, אבל לא כמושא אהבה. הם החליטו שהיא הייתה חברה לשעבר של ג'רי, וכך נמנעו מהנוסחה של רוס ורחל. בכך הם שינו את כללי הסיטקום: הדמויות לא יתחבקו, לא ילמדו לקח ולא יתפתחו. הן יישארו סטטיות, והמצבים יהיו המצחיקים.▶ 1:05:50

המגישים מסבירים שהמבנה הזה הפך את סיינפלד לסיטקום שונה מכל מה שקדם לו. במקום עלילה אחת מרכזית, היו ארבעה קווי עלילה שהצטלבו בסוף. הדמויות לא למדו דבר, והפרקים הסתיימו בלי פתרון מוסרי. לדבריהם, זה היה כמו סטנד-אפ: הבדיחה נגמרת, אין השלכות, והקהל החכם יודע לצחוק בלי שיאכילו אותו רגשות מזויפים.▶ 1:10:11

אני אישית מאמין שמה שלארי ואני הבאנו לסיטקום היה סטנד-אפ קומיקאי מבני רגישותג'רי סיינפלד, על הפורמט▶ 1:16:13

גם ההפקה הייתה חדשנית. במקום מצלמה מרובעת קלאסית, הם שילבו אלמנטים של מצלמה יחידה, צילומי חוץ ועריכה בפוסט. הצחוק הוקלט מקהל חי, אך הפרקים נערכו אחר כך, מה שאיפשר להם לקצר סצנות, להוסיף בדיחות ולבנות קצב קולנועי. הפרק הסיני, שבו כמעט כל העלילה מתרחשת בלובי של מסעדה, היה הימור גדול של NBC, אבל הפך לאבן דרך.▶ 1:22:12

בעונה הרביעית, כשהתוכנית עדיין שודרה בימי רביעי, ABC העלתה מולה את שיפוץ הבית. סיינפלד הפסידה בנתחי הצפייה, אבל NBC החליטה להמר עליה ולהעביר אותה לימי חמישי, אחרי לחיים. לארי דיוויד התנגד ואמר שהוא לא רוצה את הקהל העממי, אלא את קהל הנישה שלו. ג'רי, לעומתו, אמר תודהและ קיבל את משבצת הזמן. המעבר לימי חמישי העלה את הרייטינג ב-57% והפך אותה למלך החדש של הלילה.▶ 1:45:00

אם הם לא היו צופים בנו בימי רביעי, אני לא רוצה אותם צופים בנו בימי חמישילארי דיוויד, על המעבר ליום חמישי▶ 1:57:44

הסינדיקציה: 500 מיליון דולר בחלון הראשון

הסינדיקציה היא המכונה הכלכלית האמיתית של סיינפלד. ב-1995, כשהתוכנית עמדה לעבור לשידורים חוזרים, סוני מכרה אותה ל-224 תחנות טלוויזיה מקומיות תמורת יותר מ-500 מיליון דולר לחלון של חמש שנים בלבד. מאותה נקודה, NBC לא הייתה קשורה לרווחים. התחנות המקומיות שילמו על הזכות לשדר את הפרקים, וגילו שהסדרה מנצחת אפילו את מהדורות החדשות המקומיות.▶ 2:17:22

קאסל רוק נמכרה לטד טרנר ולקבוצת TBS בסוף 1993, לפני מכירת הסינדיקציה הראשונה, תמורת כ-400 מיליון דולר. לימים, טרנר נמכרה לאחים וורנר, וכך עברה גם הספרייה של סיינפלד לידי החברה. המגישים מזכירים גם את סטיב באנון, שלפי הדיווחים לקח חלק מהעסקה בתמורה לאחוזים מהתמלוגים. מבחינתם, זו דוגמה לכך שהבעלות על הנכס ולא רק השידור היא שמניבה את ההון.▶ 2:21:48

ב-1996 עזב לארי דיוויד את התוכנית. המגישים מסבירים שהוא היה שרוף לאחר שנים של כתיבה אינטנסיבית, והתחתן באותה תקופה. מבחינה כלכלית, הוא כבר היה מסודר: תשלום הסינדיקציה הראשון הבטיח לו הכנסה עתידית עצומה. ג'רי המשיך לבד, והמשכורת שלו עלתה בהדרגה עד למיליון דולר לפרק בעונה התשיעית, מה שהפך אותו לשחקן הטלוויזיה בעל השכר הגבוה ביותר בתולדות התעשייה באותה עת.▶ 2:28:30

בסוף 1997 הזמין ג'ק וולש, מנכ״ל GE, את ג'רי לארוחת בוקר במגדל טראמפ בניו יורק. וולש הציג מצגת שלפיה סיינפלד עדיין לא הגיעה לשיאה, והציע לו עונה עשירית. בסוף הפגישה לקח אותו לפינה, רשם על פתק 5 מיליון דולר לפרק, 22 פרקים, 110 מיליון דולר. ג'רי לא דחה מיד, אבל ביקש זמן. יומיים לאחר מכן, ב-26 בדצמבר 1997, הודיע כי התוכנית תסתיים.▶ 2:39:03

אם תצליח לרדת מהבמה כשהם עדיין צורחים, הם לעולם לא ישכחו אותךג'רי סיינפלד, על ההחלטה לסיים▶ 2:49:16

ההחלטה העסקית הטובה ביותר: לצאת בשיא

המגישים טוענים שההחלטה של ג'רי לסיים את התוכנית הייתה ההחלטה העסקית הטובה ביותר שלו. אם היה ממשיך לעונות נוספות, ייתכן שהסדרה הייתה נשחקת, והמותג היה מאבד מכוחו. היציאה בשיא שמרה על הרלוונטיות התרבותית של סיינפלד, אפשרה שישה מחזורי סינדיקציה והפכה אותה לספרייה שנמכרת שוב ושוב. זו הסיבה שנטפליקס שילמה עליה סכום עתק שלושה עשורים לאחר מכן.▶ 2:49:49

אם אתה יעיל, אתה עושה את זה לא נכון. הדרך הנכונה היא הדרך הקשהג'רי סיינפלד, על יצירה▶ 2:53:41

הפרק האחרון, ששודר ב-14 במאי 1998, הציג את הדמויות נשפטות על הפרת חוק השומרוני הטוב. הוא נצפה על ידי 76.3 מיליון אמריקאים, והפרסומות נמכרו בכ-2 מיליון דולר ל-30 שניות. למרות שהמעריצים כעסו על הסיום, המגישים מדגישים שהוא היה נאמן לרוח התוכנית: אף אחד לא למד דבר, ואין סוף מספק. גם האיחוד ב-Curb Your Enthusiasm, שנים אחר כך, שימר את אותו רעיון.▶ 2:58:09

עד 2010 הניבה סיינפלד 2.7 מיליארד דולר מהכנסות סינדיקציה, ועד 2013 המספר עלה ל-3.1 מיליארד דולר. מכירות ה-DVD הוסיפו כ-500 מיליון דולר, וההסכם עם נטפליקס ב-2019 הוסיף עוד יותר מ-500 מיליון דולר לחמש שנים. המגישים מעריכים כי ג'רי הרוויח עד היום כ-750 מיליון דולר מהתמלוגים, וכי חלק ניכר מהערך הזה נשמר בזכות היציאה בשיא.▶ 3:04:49

• 1995: מכירת הסינדיקציה הראשונה ל-224 תחנות מקומיות תמורת יותר מ-500 מיליון דולר.
• 1998: סך הכנסות הסינדיקציה המחודשת לשידור, כבלים ובינלאומי מגיע לכ-1.1 מיליארד דולר.
• 2010: הכנסות סינדקציה מצטברות של 2.7 מיליארד דולר.
• 2013: הכנסות סינדקציה מצטברות של 3.1 מיליארד דולר.
• DVD: כ-500 מיליון דולר נוספים.
• 2019: הסכם נטפליקס שנטען כי עמד על יותר מ-500 מיליון דולר לחמש שנים.

בסוף הפרק דנים המגישים גם בתקרית של מייקל ריצ'רדס ב-2006. הם מציינים שהתגובות החריפות היו איומות, אך מבחינה עסקית היה צורך לשמור על הנכס. הבעלים של סיינפלד היו צריכים לגנות את הדברים, לתמוך בחבר, ובמקביל לוודא שהסדרה לא תהפוך לקורבן של חרם. זו דוגמה לכוח של מותג טלוויזיוני שנבנה בקפידה, ולצורך להגן עליו גם כשהמציאות מסבכת את התמונה.▶ 3:08:41